אני אוהבת את החורף

איטום גגות בירושלים

 

יש משהו בצינה הקרה וההתחפרות בתוך הפוך עם ספל שוקו חם שעושה לי את זה. לקרוא ספר ליד האח, לצפות באנטומיה של גריי עם חברה על המיטה, לדרוש מבן הזוג לישון בכפיות כל יום (בהעדר אחד כזה, בקבוק חם הוא פתרון, יעיל, זול ונוח שלא שואל שאלות מיותרות). כשאת יוצאת החוצה וקר לך, את יכולה פשוט להוסיף עוד שכבה של בגד. בקיץ לעומת זאת, יש גבול לבגדים שאת יכולה להשיל (אם כי בימינו זה כבר לא כ"כ מוחלט).

חג השלג

כירושלמית אני אוהבת את החורף במיוחד, יש אצלנו בירושלים מה שנקרא 'חג השלג'. בחג הזה, הרחובות הגגות והעצים כולם לובשים לבן, הכבישים חסומים, המכוניות תקועות, אין לימודים ואין עבודות, כולם יוצאים החוצה ובונים בובות. יש שמשחקים במלחמות שלג, יש כאלה שמתגלשים עם המזחלות בגנים ויש כאלה אפילו שבונים איגלואים.

המצור על ירושלים

במידה והטמפרטורה מספיק נמוכה ביום, חג השלג יכול להמשך יום נוסף, או אפילו יומיים. בדרך כלל אלו הכבישים שנפתחים קודם. העירייה נערכת לחג, ומשאיות הפילוס מפוזרות בצירים הראשיים, מפזרות מלח ומפלסות שלג מהכבישים. כי בסופו של יום יש פיות שצריך להאכיל בירושלים ולשם כך צריך משאיות שיביאו ביצים וחלב.

איטום גגות בירושלים

לשלג שמצטבר על הגג לוקח זמן להפשיר וקשה לפנות אותו ולכן בקרב גגות של בניינים ישנים או בתים שאינם אטומים כראוי, חג השלג אינו מתקבל בשמחה, צהלה וריקודים כמו אצל שאר התושבים. אצלם קיימים פחדים וחששות שהשלג יגרום לנזק משמעותי ואפילו לקריסה של גגות. העובדה שלשלג שמצטבר על הגג לוקח זמן להפשיר, יוצרת חדירה של מים למבנים ישנים. ומה רבה האכזבה שביום סגרירי וחורפי זה כשאת מפנטזת על חזרה הביתה למקום החם האהוב והמוכר שלך, את מקבלת מסננת בצורה של בית, שבו יש נזילות במטבח, בסלון ואפילו בחדרי השינה.

איטום גגות בזמן

במקום ליהנות מהתנור, מהתה והעוגה, את מתחילה לגרוף מים, לפנות דליים, להזיז רהיטים ולשים סמרטוטים חדשים. והדבר הכי מבאס בכל זה הוא שאת יודעת שהיית יכולה למנוע את כל זה אם רק היית אוטמת את הגג בקיץ כמו שאבא ייעץ לך, אבל כבר מזמן הפסקת להקשיב להורים. ומה לעשות, על טעויות משלמים.